אנקופרזיס

דליפה או חוסר שליטה מוחלט על יציאות של צואה במקומות לא מותאמים (לא בשרותים) בילדים מעל גיל 4.

יש הבדל בין מצב ראשוני בו הילד מעולם לא הצליח לשלוט לגמרי בנתינת צואה באופן רצוני לבין מצב שניוני בו היתה תקופה בה הילד שלט ביציאות ועשה את צרכיו בשרותים באופן רצוני.

ישנם מספר גורמים לתופעה- בשביל להסביר אותם צריך להבין קצת אנטומיה-

מערכת העיכול מורכבת מקיבה- מעי דק- מעי גס- רקטום (חלחולת)- פי הטבעת.

האוכל עובר תהליכים שונים של ספיגה בקיבה ובמעיים, כאשר בסוף תהליך הספיגה נשארת הצואה שמגיעה לרקטום שם היא אמורה להעצר ולחכות לרגע בו נוכל ללכת להתפנות בשרותים. בקצה הרקטום יש סוגר פנימי שאחראי לסגור את המעבר לפי הטבעת שם יש סוגר נוסף חיצוני. הרקמה ממנה עשוי הרקטום מכילה חיישנים שמרגישים לחץ וכאשר הרקטום מלא בצואה אנו חשים את הצורך ללכת להתפנות כשאנחנו בשרותים הסוגר הפנימי והחיצוני נרפים ומאפשרים לצואה לצאת אל השרותים.

כל התהליך הזה קורה בתאום מושלם עם המוח שלנו שיודע לזהות מתי צריך ללכת לשרותים ולהחליט האם הסיטואציה מתאימה ומאפשרת התרוקנות או שצריך עכשיו להתאפק עד שנגיע לשרותים.

אז אחרי שהבנו את תהליך ההתרוקנות אפשר לעבור ולפרט את הסיבות שיכולות לגרום לבעיות בתהליך הזה-

· עצירות- היא הגורם לאנקופרזיס בכ80% מהמקרים! מוזמנים לקרוא בפירוט מה הקשר בין בריחות צואה לעצירות תחת הכותרת- עצירות

· חולשה של שריר הסוגר החיצוני (הנמצא בפי הטבעת)

· פחד מהתרוקנות או מהאסלה (לרוב עקב התנסות כואבת אחת שהיתה בעבר)

הרבה אנשים חושבים שהטיפול בדליפות צואה הוא פסיכולוגי- הרי זה ברור שלילד עם דליפות צואה יש בעיות חברתיות- הם חסרי ביטחון לחלוטין בעצמם ובגופם ובנוסף יש להם ריח רע שמרחיק מהם את החברים. מחקרים שבדקו את הגורם לאנקופרזיס מצאו שהגורם הפסיכולוגי הוא כתוצאה מהגורם הפיזיולוגי (שריר הסוגר שנמצא בפי הטבעת לדוגמה) ואחרי שהבעיה טופלה בטיפול פיזי או בתרופות כמו נורמלקס הגורם הפסיכולוגי נעלם!

לכן, הדבר הראשון שמומלץ לעשות הוא לנסות קודם לטפל בשרירים וללמד את הילד איך להשתמש בהם ואיך לזהות מתי הוא צריך ללכת לשרותים, לעיתים רבות הטיפול ישולב יחד עם מעקב של רופא שירשום תרופות כמו נורמלקס להשלמת הטיפול הפיזי.